משחק מאפיה בלי מנחה אנושי
מי שהיה בתנועת נוער, בטיול שנתי או בקייטנה כנראה כבר שיחק מאפיה. את המשחק המציא ב-1986 דמיטרי דוידוב באוניברסיטת מוסקבה: מיעוט שיודע הכול מול רוב שלא יודע כלום. משם הוא התפשט לעולם, ובגרסאות אחרות הפך ל״אנשי זאב״.
הבעיה הקבועה: מישהו צריך להנחות — לא לשחק, לזכור הכול ולספר סיפור. כאן המשחק עושה את זה: מחלק תפקידים, מנהל לילה ויום, סופר קולות, ומנחה AI מספר. כולם משחקים, כולל מי שפתח את החדר.
חוקי המאפיה בקצרה — כמו אצלנו
- כל אחד מקבל תפקיד סודי: מאפיה, הדון של המאפיה, רופא, שריף (אצלכם אולי ״שוטר״) או אזרח. אנשי המאפיה מכירים זה את זה.
- לילה. המאפיה בוחרת מי יוצא ורואה את הבחירות של השותפים. הרופא מגן על שחקן — גם על עצמו, אבל לא על אותו אחד שני לילות ברצף. השריף בודק שחקן: ״מאפיה״ או ״לא מאפיה״; הדון נראה לו ״לא מאפיה״.
- בוקר. המנחה מספר מי יצא, שמישהו ניצל (בלי שם) או שהלילה היה שקט.
- יום. דיון עם טיימר; כל אחד יכול להציע חשוד אחד.
- הצבעה בין המוצעים, ואם אין — על כל מי שבמשחק. אפשר להימנע, על עצמך אי אפשר. יוצא רק מי שקיבל יותר קולות מכל אחד אחר ומהנמנעים. תיקו — הצבעה חוזרת בין המובילים, ותיקו נוסף — אף אחד לא יוצא.
- האזרחים מנצחים כשאין יותר מאפיה; המאפיה — כשהיא משתווה לאזרחים. מי שיצא צופה ולא מצביע.
| שחקנים | מאפיה (אחד הוא הדון) | רופא ושריף | אזרחים |
|---|---|---|---|
| 6–8 | 2 | אחד ואחד | 2–4 |
| 9–12 | 3 | אחד ואחד | 4–7 |
| 13–15 | 4 | אחד ואחד | 7–9 |
| 16 | 5 | אחד ואחד | 9 |
פירוט התפקידים — בחוקי משחק המאפיה.
איך לשחק מאפיה אונליין עם חברים
פותחים חדר ומקבלים קישור וקוד של 4 תווים (אותיות וספרות). שולחים בקבוצת הווטסאפ, והחברים נכנסים מהטלפון או מהמחשב עם כינוי — בלי הרשמה ובלי התקנה.
- 6 עד 16 אנשים אמיתיים. אין בוטים — לבלף מול מחשב זה לא מעניין — ולכן בחמישה המשחק לא מתחיל.
- התפקיד מתחת לאצבע. הקלף נראה רק בלחיצה ארוכה. זכרתם — לוחצים ״זכרתי״; אחרי 25 שניות הלילה מתחיל ממילא.
- בלילה לכולם אותו מסך. גם אזרחים רואים ״העיר ישנה״ ומסמנים חשוד. זה לא משפיע, אבל אי אפשר לנחש תפקיד לפי מי שמקיש.
- טיימרים. הלילה נמשך עד דקה ונגמר קודם כשהמאפיה מסכימה והרופא והשריף בחרו. הצבעה — 45 שניות, חוזרת — 30. מי שפתח את החדר יכול ללחוץ ⏭ כדי לסיים דיון או סיפור, לא לילה.
- מסך גדול. פותחים את playparty.live/tv ומקלידים את הקוד: השלב, הטיימר, הסיפור באותיות גדולות, מי הצביע וספירת הקולות — בלי תפקידים של שחקנים פעילים עד הסוף. 🔈 מפעיל הקראה.
- ניתוק. פותחים שוב את הקישור והתפקיד חוזר. מנותק יותר מ-15 שניות מפסיד את מהלך הלילה. בסוף נחשפים כל התפקידים, וסיבוב חוזר בלחיצה.
מה מנחה ה-AI יודע
בלילה, בבוקר, אחרי הצבעה ובסיום המנחה אומר משפט עד שלושה בנושא שנבחר. הוא מקבל רק עובדות גלויות: מספר הלילה, מי יצא, כמה קולות וכמה נשארו. תפקידים ובחירות לילה לא נשלחים אליו, אז אין לו מה להסגיר. הטון משפחתי — מי שיוצא ״עוזב את העיר״. אם ה-AI מתעכב יותר מ-7 שניות או כבוי, מוקרא משפט מוכן.
הגדרות בלובי
- דון, רופא, שריף — אפשר לכבות כל אחד, ובמקומו נכנס אזרח.
- דיון ביום — 2, 3 (ברירת מחדל) או 5 דקות.
- חשיפת התפקיד של מי שיוצא — כבוי כברירת מחדל; למתחילים כדאי להדליק.
- תיקו של המאפיה בלילה — אף אחד לא יוצא (ברירת מחדל) או בחירה אקראית.
- נושא — עיר, ספינת פיראטים, תחנת חלל או טירה; את מנחה ה-AI אפשר לכבות.
טיפים
- תספרו. בשישה יש שני מאפיונרים: אזרח יוצא בלילה, העיר מוציאה אזרח ביום — 2 מול 2, והמאפיה מנצחת. בחבורה קטנה עדיף להימנע מאשר לנחש.
- שריף, ״לא מאפיה״ זה לא אליבי. ככה נראה גם הדון.
- מאפיה, תסכימו מהר. בתיקו אף אחד לא יוצא.
- שימו לב להצעות. כולם רואים מי הציע את מי — רמז טוב יותר מכל נאום.
אוהבים לבלף? נסו את מועדון הבלוף, ולמשחק בקבוצות — מילות צופן ותסביר!.